כולנו כבר יודעים כמה מייגע לתכנן טיול. החל מהמסלול עצמו, מקומות לינה, מזון ותחבורה.
o.k כבר טסנו לחו"ל עכשיו צריך לדאוג לבתי המלון, להגיע אליהם רק בשעות הצהרים ולפנות את החדר בשעות הבוקר. לפרוק ולארוז מחדש את המזוודות, להעמיס אותן לרכב או להיטלטל עימם לתחנת אוטובוס\ רכבת/ שכרתם רכב? הגעתם לשפת המצוק בגרנד קניון ועכשיו כל מה שמתחשק לכם זה לתפוס סייסטה קלה או פשוט לשבת עם כוס קפה ולצפות בשקיעה המהממת.
ובכן, אפשר כמובן לסחוב איתכם את הגזיה מהמילואים ואת הצידנית של הים עם סנדוויצ'ים ועגבנייה.
אך אפשר גם אחרת!
להגיע לשפת המצוק להחנות את הקראוון כך שהנוף המדהים ישקף אל חלון המיטה שלכם, כוס הקפה, בדיוק זה שאתם אוהבים ורגילים אליו מהבית, ליד המיטה ומהזווית הזו החיים נראים אחרת.
נמשיך הלאה, נסעתם היום כבר כמה שעות וכבר שעת צהרים. אוף, מה הייתם נותנים עכשיו כדי להתרווח במיטה ולפשוט אברים בנוחיות? אבל אין ברירה עליכם להצטופף בכסא הצר של המכונית, מפוארת ככל שתהיה זה פשוט לא זה. במקום זאת אפשר לטפס אחורה במעלה הרכב להתרווח במיטה ופשוט להוולד מחדש.
רוצים עוד?
ובכן בדרך הטבע בדרך כלל אינכם לבד. אלוהים ברך אתכם בילדים ולהם כידוע יש חיים משלהם. השוקו בבוקר, השניצל של אמא בצהרים, הצעצוע האהוב, המזכרות מדיסנילנד ועוד אין ספור "חפצים חיוניים" שהרי אי אפשר בלעדיהם. נסו לדמיין את כל זה במושב האחורי של הרכב. רגע, זה עדיין לא נגמר, הריח לא מותיר מקום לספק. הקטנצ'יק "עשה" אין ברירה חייבים לעצור ולהחליף חיתול. בזהירות מניחים את העולל על מכסה המנוע של המכונית, כמובן לאחר שרופד בשמיכה עם הדובי שבלעדיה אי אפשר, נוברים בבגז' ומוציאים חיתול ומגבונים לחים. ההתקפה מקבלת משנה תוקף כאשר יורש העצר השני מכריז בקול תקיף -
אבא! תקנה לי קולה!
לא עכשיו חמודי, אין לנו זמן להתעכב, אנחנו צריכים להגיע .
אך הנסיך מתבצר -
אבא! אני מת מצמא! ודמעות נקוות בזווית עיניו.
נו טוב אין ברירה גם לו מגיע ליהנות מהטיול בדרכו שלו. אבל לעזאזל איפה נמצא כאן קיוסק לקנות קולה. הנהיות והיבבות החרישיות שבוקעות מהמושב האחורי מאלצות אתכם לרדת מהכביש המהיר לעיירה בצד הדרך. והנה אכן מתגלה שם הקיוסק המיוחל. קולה יש שם כמובן, אבל פתאום גם העולל צמא.
"פיץ מטל" הוא קורא ברון
חמודי, מאמי, אין כאן מיץ פטל, אולי תפוזים ?
"פיץ מטל" הוא תובע בנחישות
אבל אין, אולי תבחר משהו אחר ?
לא רוצה! הוא נעלב. עכשיו אתם כבר ממש "בעצבים גבוהים"
יודע מה ? כשנגיע למלון נקנה מיץ פטל, בסדר ?
טוב, נאות הקטן להתפשר, אבל גם ממתק - הוא מעלה את הדרישה.
בסדרררררר, גם ממתק, רק שתהייה מבסוט.
ביזע ומאמץ הגעתם לבית המלון. עכשיו תרשמו, תעלו מזוודות, תפרקו, וכמובן לך תחפש מיץ פטל. אם היה לי מקרר ברכב הכל היה נפתר בקלות אתה ממלמל לעצמך תוך צעידה נמרצת לסופרמרקט המקומי. בערב לאחר שהקטנים נרדמו אתה עושה חשבון ומגלה שבמחיר של הקולה, הפטל (שכמובן רוב הבקבוק נזרק למחרת) והמזון המהיר שאכלתם בדרך עלו לכם כמו שבוע של אוכל בבית. נו מילא, אנחנו בטיול לא?
למחרת אותו סיפור. מזוודות, צ'ק אאוט מהמלון וכו'. בצהרי היום אתה קורא בשמחה -
ילדים רוצים בורגר?
אוף, שוב בורגר! רוטנים המלאכים.
ואז מכוון בלתי צפוי מגיחה לה מהלומה נוספת.
מושמוש, אתה יודע שכבר שבוע הילדים לא אכלו פירות וירקות, מעירה זוגתך האהובה. המקרר, הו המקרר, אתה מריץ במוחך מחשבות, הוא היה פותר לי הכל. אין מה לעשות פושפוש אנחנו הרי בטיול, לא?
טיול, טיול, ממשיכה האהובה, אז מה אתה רוצה שהקטנים יחלו בצפדינה?
טוב, אתה נכנע, ניכנס למסעדה צימחונית.
אתם משוטטים כבר שעה בעיר בלתי מוכרת רק כדי למצוא מסעדה צימחונית. בשביל הבריאות של הילדים עושים הכל. משלא מצאתם שלט של צימחונית אתם נפנים לשאול בעצת אזרח מקומי. הסברו מייגע ואתה מהרהר בינך לבין עצמך: "למה הוא שולח אותי כל כך רחוק? אין משהו יותר קרוב? בטח הוא שולח אותנו למסעדה של בן דוד שלו שממילא לא כל כך הולך לו במסעדה, אז למה לא לעזור לו אם אפשר".
טוב, מצאתם, נכנסתם, אכלתם, עכשיו החשבון. אוי החשבון. "למה לא קראתי את האותיות הקטנות שעל השלט בכניסה?" עכשיו החשבון מבהיר לך ללא כל ספק, שמדובר במסעדה מיוחדת לצמחוניים שאוכלים רק ירקות שגודלו בתנאי מעבדה בחממות מיוחדות באנטרטיקה. לא זו אף זו שהקינוחים הם פרוייקט ניסיוני של נאס"א כדי להתאימם לטייסי החלליות. כן, החשבון מסביר זאת ללא אותיות קטנות.
למחרת למרבה הרון, אתם עומדים לפגוש זוג חברים שגם הם מטיילים באותו איזור בדיוק. כמובן שאתם נרגשים לקראת הרעיון שלילדים יהיו חברים בני גילם. הפגישה מלאת שמחה והתרגשות. החברים מתאימים לנו בדיוק, אתה אומר לאשתך. את עובדת איתה במשרד ואני משרת איתו במילואים. והילדים- כמו כפפה ליד, ממש חברים מאז שנולדו. בערב אתם יוצאים למסעדה והאווירה נהדרת. מעלים זיכרונות, מרכלים צוחקים ופתאום מכה בך ההכרה שבדיוק מה שמתחשק לך לעשות עכשיו זה לשבת בחוץ באוויר הפתוח ליד מדורה ולהמשיך לפטפט וללהג עד אור הבוקר.
אך הדבר רחוק ממך כמרחק שמיטה מהר סיני. אתם ברובע סואן של עיר גדולה וכאן לא עושים מדורות חביבי!!
בחוסר רצון בולט אתם נפרדים מהחברים האהובים לשנת הלילה שהם כמובן מתאכסנים בבית מלון בקצה השני של העיר. למחרת אתם נוסעים יחדיו לבקר באיזה נשיונל מונומנט וכל כמה זמן עוצרים ומדברים דרך החלונות. לא רחוק ממקום הביקור אתם רואה דבר שראיתם כבר המון פעמים בדרך.
מעולם לא הקדשת לכך מחשבה מעמיקה אבל בחלומות הסמויים תמיד רצית "לעשות את זה". דמיינת את המשפחה יושבים בקרוואן וגולשים ברכות במדרון אל מול שדות מוריקים המשתרעים עד האופק.
ממש מולכם בפאתי המונומנט עמד לו מוטורהום לצידו פרושה סככה המצלה מהשמש הקופחת. מרחוק קשה להבחין אך כשמתקרבים מבחינים בטיפות המים הזערוריות המטפטפות להן מצינור הניקוז של המזגן. ניתן גם להבחין כי נערכת שם הילולה כדת וכדין. תקרובת ושתייה מוגשות כיד המלך והשמחה רבה החברה האלה חיים נכון אתם מהרהרים בנכם לבין עצמכם אם כבר חופש אז חופש עד הסוף.
בטח הם מיליונרים, מעיר מישהו.
אתם ממשיכים בטיול שלכם אבל המחשבות על היתרונות העצומים הטמונים ברכב נופש שכזה לא מרפות. בזמן הנהיגה חזרה הילדים נרדמו בישיבה מאחור ואתם, בשקט, כל אחד לעצמו, לא מפסיקים לחשוב על מה שראיתם.
תוך כדי הנסיעה אתם מתחילים להבחין בעוד מוטורהום ועוד אחד ועוד אחד, המסקנה היא בלתי נמנעת. אפשר לעשות איתו כל מה שעושים עם רכב רגיל בטיול רגיל
אבללל!!!! כשרוצים, אפשר לחנות אתו בפארקים ולעשות קמפינג, אפשר לישון בו, להכין אוכל ביתי, לא צריך לארוז ולפרוק מזוודות, כל יום ובכלל אפשר להחזיק במקרר "מיץ פטל"
אנא המתן...